החלטה בתיק תו"ב 6022-04-09

לפני בקשה שהוכתרה ע"י המבקש כבקשה "לביטול עסקת טיעון ובעקבותיה פסק דין בו אושרה".

השתלשלות ההליכים וטענות הנאשם

1.      נגד הנאשם ואשתו, גב' שירי אבוקסיס, הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירה של שימוש במקרקעין שנבנו ללא היתר לפי סעיפים 204(א) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965.

בכתב האישום נטען כי בימים 21.1.2009 ו- 8.2.2009 נמצא כי הנאשמים עושים שימוש בעבודות בניה ללא היתר כדין. מדובר בשימוש בחניה מקורה הבנויה מקונסרוטקציית מתכת וקירות פח בשטח של 15 מ"ר, כאשר המבנה נמצא בשטח ציבורי המיועד לשמש כדרך.

2.      הדיון הראשון בתיק התקיים בפני כב' השופט דאוד, ביום 7.6.2009, בו אישר הנאשם כי הוא משתמש בחניה אך טען כי מדובר בחנייה ישנה הקיימת מזה שנים רבות. ביהמ"ש הורה על קביעת התיק להוכחות וזה נקבע בפני ליום 3.11.2010. בדיון זה, ולבקשת המאשימה, נמחקה אשתו של הנאשם (אשר עד אותו מועד לא התקיימה הקראה בעניינה) מכתב האישום.

במעמד הדיון ולאחר שביהמ"ש התיר לנאשם לחזור בו מכפירתו, הודיעו הצדדים, ב"כ המאשימה והנאשם, על הסדר טיעון לפיו "הנאשם יודה, יורשע ויוטל עליו קנס בסך 500 ש"ח אשר ישולם ב- 5 תשלומים וכן יינתן צו הריסה דחוי עד ליום 15.12.2010".

הנאשם הודה בעובודת כתב האישום לאחר שכתב האישום הוקרא לו והבינו והוא הורשע בעבירה שיוחסה לו. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון, בהיותו הסדר סביר ומאוזן ודן את הנאשם לתשלום קנס בסך של 500 ש"ח. בנוסף, ניתן צו המורה לנאשם להרוס את המבנה נשוא כתב האישום, כאשר ביצוע הצו עוכב עד ליום 15.12.2010.

3.      שלושה חודשים לאחר מתן פסה"ד, הגיש הנאשם בקשתו דנא, במסגרתה ביקש לבטל את הסדר הטיעון ולהלן עיקר טענותיו:

3.1.   הנאשם ניהל בעבר משא ומתן (בבקשה לא נכתב עם מי נוהל המו"מ) לקבלת חניה חלופית לחניה נשוא כתב האישום. המאשימה הפעילה עליו לחץ והגישה כתב אישום למרות אישורה לשימוש בחנייה מזה עשרות שנים. לאחר הגשת כתב האישום חודש המשא והמתן בין הצדדים ואף הושגו הסכמות לגבי חניה חלופית שהמבקש אמור לקבל מהרשות המקומית (המועצה המקומית רכסים) .

3.2.   הסכמתו להסדר הטיעון ניתנה מתוך הטעייה, תמימות, חוסר הבנה וחוסר ניסיון אשר הביאו אותו לסברה כי אין פסול בהסכמה למתן צו הריסה, אם "הרשות המקומית שהיא הועדה לתכנון" (כלשונו) התחייבה בפניו למתן חנייה חלופית.

3.3.   הנאשם לא היה מיוצג ע"י עורך דין בישיבת ההוכחות בשל חסרון כיס בשעתו והוא לא היה מסכים לאמור בעסקת הטיעון אילו ידע שהרשות המקומית תחזור בה מהתחייבותה למתן חניה חלופית.

הנאשם ביקש ליתן לו את יומו בביהמ"ש ולאפשר לו לטעון נגד התנהלות המאשימה ולהעלות טענה להגנה מן הצדק. 

טענות המאשימה

4.      המאשימה דחתה את טענת הנאשם להטעיה ובתגובתה הביאה את פרטי הדיון הלא פורמלי שנערך באולם בית המשפט, טרם קבלת הסדר הטיעון. עפ"י הנטען, הנאשם ביקש לרשום בגזר הדין כי תקויים כלפיו הבטחת הרשות המקומית לחניה חלופית וב"כ המאשימה סירב לבקשה זו מאחר ואינו מייצג את הרשות המקומית, לא ידועה לו הבטחה כלשהי בעניין ולא ניתן לחייב, במסגרת הליך פלילי זה, גוף שאינו צד להליך.

לנאשם הוסבר כי בקשתו אינה אפשרית ולאחר שהתייעץ טלפונית עם עורך דין, בחר להודות בעובדות כתב האישום ולהסכים להסדר הטיעון המוצע.

דיון ומסקנות

5.      הבקשה לביטול הסדר טיעון בנסיבות אלה, הינה למעשה בקשה להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו לאחר שכבר נגזר דינו.

6.      על חזרה מהודיה חולשת הוראת סע' 153 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 לפיה:

"הודה הנאשם בעובדה אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שירשמו".

הכלל הרחב הוא כי נאשם יכול לחזור בו מהודייתו רק אם ביהמ"ש הרשה לו זאת, והדבר ייעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן. מהותם של 'הנימוקים המיוחדים' המצדיקים מתן רשות לחזור מהודאה לא פורטה בסעיף, אולם הלכה היא כי חרטת הנאשם, כשלעצמה, אין בה כדי להוות נימוק מיחד לעניין זה וביהמ"ש יתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו, אם התברר לו כי היה פגם בהודאה מבחינת רצונו וכוונתו האמיתיים או כי זו ניתנה בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו.